אמא צועקת על הילדים: מה קורה בתוכה ברגע שלפני הצעקה
תוכן העניינים
אמא צועקת על הילדים לרוב לא בגלל מה שקרה באותו רגע עצמו, אלא בגלל מה שכבר הצטבר בתוכה הרבה לפני כן. השנייה שלפני הצעקה היא רגע שבו הגוף כבר הגיב לפני שהמחשבה הספיקה להתערב, ושם בדיוק מתחילה העבודה שלי: להבין מה מפעיל אותך ברגע הזה, לא ללמד אותך להפסיק להרגיש.
נניח שהערב מתחיל כרגיל: תיקים נזרקים ליד הדלת, מישהו רעב, מישהו אחר רב עם האח שלו על השלט, ואת עדיין בבגדי העבודה. את אומרת פעם, פעמיים, בטון רגיל. בפעם השלישית הקול כבר לא שלך, הוא יוצא ממקום אחר לגמרי. אחר כך, כשהבית שקט, את יושבת ושואלת את עצמך: מה בדיוק קרה לי שם.
השנייה שלפני הצעקה: מה קורה בגוף
לפני שהקול עולה, הגוף כבר התחיל להגיב: לב שמואץ, לסת שנסגרת, חום שעולה בחזה או בפנים. הגוף מאותת שהיא תיכף מגיעה, זה יכול להיות על ידי תחושה של רעד בידיים, פנים מסומקות, בטן כואבת. כשהעייפות גבוהה, מערכת העצבים נכנסת למצב ערנות שבו כל גירוי קטן, אפילו כוס שנשפכה, מרגיש כמו עוד אחד מדי.
זה לא חולשה ולא עדות לכך שמשהו לא בסדר אצלך. זו תגובה פיזיולוגית אוטומטית, שקרתה הרבה לפני שהיה לך זמן להחליט מה לעשות איתה. השאלה שמעניינת אותי בעבודה שלי היא לא איך מדכאים את התגובה הזו, אלא מה אפשר ללמוד ממנה על מה שקורה בתוכך באותו רגע.
זה לא תמיד קשור למה שהילד עשה
צעקה על ילד היא כמעט אף פעם לא בגלל מה שהילד עשה, היא בגלל מה שנגמר אצלנו. לפעמים זה עומס של יום שלם, לילה שלא ישנת כמו שצריך, רשימת משימות שלא נגמרת. זו לא תמיד שאלה של עבר רחוק או ילדות; לפעמים זו פשוט מציאות חיים עמוסה מדי שהגוף כבר לא מצליח להכיל.
ולפעמים כן יש שם משהו ישן יותר, דפוס תגובה שהתפתח עוד הרבה לפני שהיו לך ילדים בכלל: תחושה של חוסר שליטה, של לא נשמעת, של צורך דחוף להחזיר סדר. בעבודה שלי אני לא קובעת מראש מאיפה הדפוס מגיע, אלא עוזרת לך לגלות את זה בעצמך, בקצב שלך.
שלוש שאלות שכדאי לשאול את עצמך אחרי שזה קרה
במקום לנתח את עצמך בחומרה אחרי צעקה, יש שלוש שאלות שאני מזמינה להתעכב עליהן, בלי שיפוט: מה קרה לי שם? מה זה בדיוק הפעיל בי? ואיך הייתי רוצה להגיב בפעם הבאה שמשהו דומה יקרה? השאלות האלה לא נועדו להביא תשובה מושלמת ברגע, אלא לפתוח מרחב של תשומת לב.
- מה הייתה התחושה הפיזית הראשונה שהופיעה, עוד לפני המילים
- האם יש משהו מוכר בתגובה הזו, סיטואציה שחוזרת על עצמה
- מה היה קורה אם היית עוצרת שנייה לפני שהקול עלה
- אילו צרכים שלך לא נענו קודם לכן באותו יום
מודל מ.ר.א.ה: לעצור, לראות, לבחור
רוצים לשמוע עוד על השירות שלי?
בואי נדבר בוואטסאפהמטרה שלי בליווי שאני מציעה היא לא ללמד אותך להיות אמא שלא כועסת, ולא להבטיח שהצעקות ייעלמו. המטרה היא לעזור לך להבין מה מפעיל אותך וליצור יותר אפשרות בחירה בתגובה שלך. לשם כך פיתחתי את מודל מ.ר.א.ה: לעצור, לראות, לבחור. זה לא רצף טכניקות, אלא דרך הסתכלות שמזכירה לך שבין הגירוי לתגובה יש תמיד רגע, גם אם הוא קטן מאוד.
לעצור פירושו פשוט לשים לב שמשהו קורה בגוף, בלי לפעול מיד. לראות פירושו להתבונן במה שעולה, ברגש, בתחושה, בלי לברוח ממנו ובלי להילחם בו. ולבחור פירושו לתת לעצמך את האפשרות להגיב ממקום אחר, כשזה אפשרי, ולקבל את עצמך כשזה לא.
אוטומט מול בחירה: מה ההבדל בפועל
| תגובה אוטומטית | רגע של עצירה ובחירה | |
|---|---|---|
| מה קורה בגוף | דופק מואץ, לסת נעולה, נשימה רדודה | אותם תחושות, אבל מזוהות ונראות |
| מה קורה במחשבה | תחושת דחיפות, "חייבת לעצור את זה עכשיו" | שאלה פנימית: מה קורה לי כרגע |
| משך הרגע | שבריר שנייה, התגובה כבר בחוץ | שנייה או שתיים נוספות של מודעות |
| איך מרגישים אחרי | אשמה, בלבול, תחושת כישלון | רוגע יחסי, גם אם עדיין התעצבנת |
ליווי רגשי אישי לאימהות: איך זה עובד אצלי
אני סיון נאורה שופיר, מטפלת רגשית ופסיכואנרגטית בשיטת SPIRAL, ומשלבת בעבודה שלי גם NLP וטיפול במגע. כבר שבע שנים אני מלווה בעיקר אימהות שמוצאות את עצמן מגיבות בכעס, בצעקות או בהצפה, למרות שהן יודעות בדיוק איך היו רוצות להגיב. ההתמחות שלי היא בך, האישה, ולא רק באמא שבך.
הליווי האישי שאני מציעה נפרש על פני שמונה מפגשים, ומתחיל בהכרות עם הדפוסים שלך דרך מפת שורש אישית המבוססת על שאלון SPIRAL. מי שרוצה נקודת כניסה ממוקדת יותר, יכולה להתחיל בשיחת פענוח אישית של 45 דקות, שנרכשת בנפרד ומיועדת לתת תמונה ראשונית לפני שממשיכים לתהליך מלא.
טיפול רגשי לנשים ולילדים מגיל 6 בנתניה
לצד הליווי לאימהות, אני מטפלת גם בנשים שמעוניינות להבין את עצמן ולצאת מדפוסים רגשיים שחוזרים על עצמם, ללא קשר להורות, וגם בילדים מגיל שש. העבודה שלי מתבססת בכל המקרים על אותו עיקרון: ההבנה הפנימית קודמת לשינוי ההתנהגות החיצונית. אני פועלת בנתניה, וזמינה ללוות נשים וילדים מהאזור.
כלים להכיר בינתיים, גם בלי ליווי מלא
למי שרוצה להתחיל להכיר את עצמה לפני שהיא מחליטה על תהליך, יש לי מדריך חינמי בשם "רגע לפני שאת מתפוצצת", ואפליקציה חינמית בשם "רגע של מ.ר.א.ה", שמזמינה להתאמן על עצירה בזמן אמת. אלה לא תחליף לליווי אישי, אבל הם נקודת התחלה נעימה למי שעוד לא בטוחה שהיא מוכנה לתהליך מלא.
השינוי שאת יוצרת בעצמך מתחיל בך, אבל לא נגמר בך. הוא מורגש בטון הדיבור בבית, ברגעים שבהם את מצליחה לעצור שנייה לפני, וגם ברגעים שבהם את לא מצליחה, אבל כבר מבינה טוב יותר למה.
שאלות ותשובות
למה אני צועקת על הילדים שלי למרות שאני לא רוצה בזה?
לרוב מדובר בתגובה אוטומטית של מערכת העצבים, שמופעלת מעייפות, עומס או דפוס רגשי ישן, ולא רק ממה שהילד עשה ברגע הנתון. ההבנה הזו היא לרוב הצעד הראשון ליצירת יותר אפשרות בחירה בפעם הבאה.
האם זה נורמלי שאמא צועקת על הילדים מדי פעם?
כן, מדובר בתופעה נפוצה מאוד בקרב אימהות, במיוחד בתקופות עמוסות או מתישות. השאלה המעניינת היא לא אם זה קורה, אלא מה אפשר ללמוד מהרגע שלפני כדי להגיב אחרת בפעם הבאה.
ממה מורכב ליווי רגשי אישי לאימהות אצלך?
הליווי האישי כולל שמונה מפגשים, ומתבסס על שילוב של שיטת SPIRAL, NLP וטיפול במגע. התהליך מתחיל לרוב בהכרות עם הדפוסים האישיים שלך, לעיתים דרך מפת שורש אישית, ונבנה בהתאם לקצב ולצרכים שלך.
מאיזה גיל אפשר להביא ילד לטיפול רגשי?
אני מטפלת בילדים מגיל שש. ליווי מוקדם יכול לעזור לילד בהיכרות עם עולמו הרגשי, לצד הליווי שההורה עצמו מקבל בתהליך נפרד.
אני כאן בשבילכם, מוזמנים ליצור קשר.
בואי נדבר בוואטסאפרוצים לשתף את המאמר?לחצו כאן להצגת פוסט מוכן לפייסבוק
אמא צועקת על הילדים לרוב לא בגלל מה שקרה באותו רגע עצמו, אלא בגלל מה שכבר הצטבר בתוכה הרבה לפני כן. השנייה שלפני הצעקה היא רגע שבו הגוף כבר הגיב לפני שהמחשבה הספיקה להתערב, ושם בדיוק מתחילה העבודה שלי: להבין מה מפעיל אותך ברגע הזה, לא ללמד אותך להפסיק להרגיש. למה אני צועקת על הילדים שלי למרות שאני לא רוצה בזה?
https://sivanshofir.bizagent.me/a/before-i-yell-at-my-kids
