חוסר סבלנות לילדים בערב: מה העייפות עושה לתגובה שלנו?

השעה שש בערב.
אולי שבע.
האוכל עוד לא על האש, מישהו צריך עזרה בשיעורים, מישהו אחר בוכה כי הוא רעב, והטלפון מצלצל בדיוק עכשיו.
בבוקר היית אומרת את אותו המשפט בסבלנות.
עכשיו הוא יוצא ממך הרבה יותר חד.

חוסר סבלנות לילדים בשעות הערב הוא לא בהכרח סימן שמשהו לא בסדר בך או בהם.
זו השעה שבה הגוף שלך הכי עייף והמאגר הכי ריק, וכל בקשה קטנה דורשת ממך משאבים שכבר נגמרו במהלך היום.
לפעמים זו פשוט העייפות שמדברת, ולא איזה סוד עמוק שצריך לפענח.

שעת הערב היא לא עוד שעה ביום

יש הבדל של ממש בין הסבלנות שלך בשמונה בבוקר לבין הסבלנות שלך בשמונה בערב, גם אם מדובר באותה בקשה בדיוק מאותו ילד.
בבוקר הגוף שלך יצא משינה, המחשבות מסודרות יחסית, ויש לך עוד מה לתת.
בערב כבר נתת החלטות קטנות כל היום, מה להכין לאוכל, איך לענות למייל, איך לסדר את הזמן, וכל החלטה כזו לוקחת קצת מהמאגר.

אפשר לקרוא לזה עומס מצטבר של היום, אבל בפועל זו פשוט תחושה מוכרת: הגוף כבד, הראש פחות פנוי, והסף לדברים שבבוקר בכלל לא היו מפריעים לך נהיה הרבה יותר נמוך.

מה עייפות עושה בפועל ליכולת שלך להגיב?

כשאת ערה וברורה, יש לך יותר מרחב בין מה שקורה לבין איך שאת מגיבה אליו.
את יכולה לשמוע בקשה שלישית של הילד ולהחליט, גם אם בקושי, להגיב בנחת.
כשאת עייפה, המרחב הזה מצטמצם.
התגובה יוצאת מהר יותר, לפעמים לפני שהספקת להבין מה בדיוק קרה.

זה לא אומר שאת פחות אמא טובה בערב.
זה אומר שיש לך פחות משאבים זמינים באותו רגע, בדיוק כמו שיש פחות כוח פיזי בסוף יום ארוך מאשר בתחילתו.

בוקר מול ערב: אותה בקשה, תגובה אחרת

הטבלה הזו לא נועדה להגיד שבבוקר את אמא טובה ובערב פחות טובה.
היא רק ממחישה שאותה בקשה בדיוק יכולה לקבל ממך שתי תגובות שונות, תלוי כמה נשאר לך באותו רגע.

הסימנים שהעייפות שלך מגיעה לשיא

לפעמים אפשר לזהות מראש שהעייפות מתקרבת לנקודה שבה הסבלנות תיגמר.
אלה לא סימנים של כעס, אלא סימנים של גוף שמבקש ממך לעצור קצת:

• פיהוקים חוזרים או תחושת כבדות בעיניים
• עצבנות פתאומית מרעש שבדרך כלל לא מפריע לך
• תחושה של אין לי כוח לעוד מילה אחת
• רעב פתאומי לדבר מתוק או מהיר
• תחושה שהגוף רוצה רק לשבת ולא לזוז יותר

לא תמיד זה הדפוס העמוק, לפעמים זו פשוט עייפות של עכשיו

קל ליפול לחשיבה שכל תגובה חדה מגיעה ממקום עמוק, מהילדות או מדפוס ישן שצריך לפענח.
לפעמים זה נכון, ולפעמים זה הרבה יותר פשוט: פשוט עייפה, רעבה, או שהיום היה ארוך מדי.

אם שמת לב שהתגובות שלך בערב חדות יותר מאשר בבוקר, זה בפני עצמו כבר מידע חשוב.
זה לא אומר שאת צריכה לתקן את עצמך, זה אומר שהגוף שלך מגיב למצב ריאלי של עומס, ולפעמים הדבר הראשון שכדאי לבדוק הוא פשוט כמה שינה, אוכל ומנוחה יש לך באמת באותו יום.

מה אפשר לנסות כשאת כבר שם?

אי אפשר לבטל עייפות באמצע ערב עמוס, אבל אפשר לפעמים לצמצם קצת את הפער בין מה שמצפים ממך לבין מה שבאמת נשאר לך:

• להנמיך מראש את רף הציפיות שלך לשעת הערב, ולא לדרוש מעצמך את אותה סבלנות כמו בבוקר
• לפשט את מה שאפשר, ארוחה קלה יותר, סדר יום גמיש יותר, פחות משימות שאינן הכרחיות
• לבקש עזרה אם יש ממי, גם לחצי שעה
• לשים לב לרגע שבו הגוף כבר שולח סימן, ולנסות לקחת הפסקה קטנה לפני שממשיכים

אפשר גם להיעזר ברגעים האלה בכלי קטן שאני מלמדת, מודל מ.ר.א.ה, שעוזר לעצור רגע ולהסתכל אחרת על מה שקורה, אבל גם בלי כלי כזה, עצם הידיעה שהעייפות משפיעה היא כבר התחלה של משהו.

שאלה קטנה לקחת איתך לערב הבא

בפעם הבאה שתשימי לב שהסבלנות שלך נגמרת מוקדם יותר מהרגיל, אפשר לשאול את עצמך שאלה פשוטה: מה היה חסר לי היום, לפני שזה קרה?
לפעמים התשובה היא שינה, לפעמים זו ארוחה שדילגת עליה, ולפעמים זה פשוט יום שהיה יותר מדי.

אני מאמינה שלא תמיד צריך להילחם במה שאנחנו מרגישות בסוף יום ארוך.
לפעמים צריך קודם להבין מאיפה זה מגיע, ולתת לעצמך את הפער הזה בלי שיפוט.
אם את מרגישה שהעייפות הזו חוזרת שוב ושוב ואת רוצה נקודת התחלה להבין את עצמך, המדריך החינמי שלי, רגע לפני שאת מתפוצצת, יכול להתאים.
את מוזמנת גם לכתוב לי בוואטסאפ ולשתף במה שאת חווה.