רגשות אשם של אמא אחרי צעקה: איך יוצאים מהמעגל?

הבית נרגע.
הילדים כבר במיטה, או שקטים מול המסך, או פשוט הפסיקו לבכות.
ואת יושבת שם לבד, עם מה שקרה כמה דקות קודם, ומרגישה שמשהו בך קורס פנימה.

רגשות אשם אחרי צעקה הם כמעט בלתי נמנעים ברגע שאחרי ההתפרצות, וזה לא אומר שמשהו אצלך לא בסדר.
הבעיה מתחילה כשהאשמה נשארת תקועה בלי שום מוצא, ואז היא עלולה בעצמה להזין את הצעקה הבאה.
היציאה מהמעגל הזה לא מתחילה בהחלטה להפסיק לכעוס, אלא בהבנה מה בדיוק קורה בתוכך בשעה שהוא קורה.

מה קורה בך בדקות שאחרי הצעקה?

הגוף עדיין לא נרגע כשהמילים כבר נגמרו.
יש דופק מהיר, לפעמים צמרמורת קלה, לפעמים תחושה של ריקנות.
והראש כבר רץ קדימה, מספר לך סיפור על מה שזה אומר עלייך.

המשפטים שרצים באותם רגעים לרוב לא עדינים: "שוב עשיתי את זה", "מה הילד יחשוב עליי", "אני לא אמורה להגיב ככה".
חלק מהם מדויקים, חלק מוגזמים, וקשה מאוד להבדיל ביניהם כשהם עולים בשנייה אחת אחרי המקרה עצמו.

איך האשמה הופכת למעגל ולא לנקודת עצירה?

אשמה יכולה להיות סימן בריא, שמזכיר לך מה חשוב לך.
הבעיה מתחילה כשהיא לא עוברת דרך, ונשארת כתחושה שאת סוחבת.
אצל חלק מהנשים היא מובילה לוויתור על גבול שבדיוק רצית לשמור עליו, כדי "לפצות" על מה שקרה.
אצל אחרות היא מובילה לבלימה של כעס גם כשהוא מוצדק, רק כדי לא להגיע שוב לאותו מקום.

וכאן בדיוק נסגר המעגל: הוויתור או הבלימה יוצרים תסכול חדש, שמצטבר בלי שאת שמה לב, עד שהוא יוצא שוב בצורה דומה.
לא כי לא למדת כלום מהפעם הקודמת, אלא כי האשמה עצמה הפכה לחלק מהדלק שמזין את הסיטואציה הבאה.

אשמה שמזיזה אותך קדימה מול אשמה שתוקעת אותך

ההבדל בין השתיים לא תלוי בעוצמת האשמה, אלא במה שהיא מובילה אליו אחר כך.
אשמה שמזיזה פותחת דלת, אשמה שתוקעת סוגרת אותה.

כשההתנצלות הופכת לעוד דרך לברוח מהתחושה

יש הבדל בין לחזור לילד ולהגיד משהו פשוט על מה שקרה, לבין להתנצל שוב ושוב עד שהוא כבר לא יודע איך להגיב.
ההתנצלות החוזרת לרוב לא באמת מכוונת אליו, היא מכוונת אליך, כדי שהתחושה הקשה תפסיק להציק.

זה לא אומר שההתנצלות לא נכונה.
זה אומר שכדאי לשים לב אם היא נאמרת פעם אחת בפשטות, או הופכת לטקס חוזר שבעצם משרת אותך יותר מאשר אותו.

מה אפשר לנסות עם הילד אחרי שזה כבר קרה?

• לחזור כשהבית נרגע ולומר במילים פשוטות מה קרה, בלי להסביר יותר מדי
• לתת לילד לראות שגם אמא טועה ומתקנת, בלי להפוך את זה לדרמה
• להימנע מהתנצלות חוזרת שוב ושוב על אותו דבר
• לשים לב אם יש משהו שחזר על עצמו כמה פעמים באותו יום, שאולי כדאי להבין יותר לעומק

אי אפשר לדעת בוודאות מה הילד מרגיש או חושב באותו רגע, ואין צורך לנחש את זה בשבילו.
מה שבידך זה להחליט מה את רוצה לומר ולעשות מצידך.

לצאת מהמעגל, לא רק מהרגע הבודד

לטפל ברגע עצמו, אחרי שהוא קרה, זה דבר אחד.
להבין למה הוא חוזר דווקא במצבים מסוימים, זה דבר אחר.
בחלק מהמקרים זה קשור לעומס של אותו יום ספציפי, ובחלק אחר יש דפוס שחוזר על עצמו בלי קשר ליום הזה דווקא.

בעבודה שלי אני פוגשת את זה כמעט תמיד דרך המפת שורש האישית, המבוססת על שאלון מקיף שמסייע להבין מאיפה הדפוס הזה מגיע ומה חוזר בו.
היא לא אבחון, אלא נקודת פתיחה להכיר את עצמך קצת יותר לעומק מעבר לרגע הבודד.

אני מאמינה שלא תמיד צריך להילחם במה שאנחנו מרגישות.
לפעמים צריך קודם להבין אותו.
השינוי שאת יוצרת בעצמך מתחיל בך, אבל לא נגמר בך.

אם את מזהה את עצמך בתיאור הזה ורוצה להתחיל להבין את הדפוס שחוזר אצלך, את מוזמנת לכתוב לי בוואטסאפ ולבדוק יחד איך אפשר להתחיל.