רגשות אשם בהורות: ההבדל בין אחריות לאשמה
תוכן העניינים
הילד מבקש שתשחקי איתו עוד חמש דקות.
את אומרת "עוד רגע", כי יש עוד דבר אחד לסיים.
הרגע נמתח לעשר דקות, ואז לעשרים.
ואז מגיעה המחשבה, בלי שהזמנת אותה: "אני אף פעם לא ממש איתו".
רגשות אשם בהורות מלווים כמעט כל אמא, גם ברגעים שבהם לא קרה שום דבר דרמטי.
יש הבדל בין אחריות, שמסתכלת קדימה ומזיזה אותך לנסות משהו אחרת, לבין אשמה שנשארת תקועה בתחושה שאת פשוט לא מספיק.
ההבדל הזה יכול לשנות איך את מרגישה עם עצמך, הרבה יותר ממה שנדמה ברגע הראשון.
האשמה לא מחכה דווקא לרגע קשה
קל לחשוב שרגשות אשם מגיעים רק אחרי שמשהו "השתבש".
אבל בפועל, הם יכולים לעלות גם ברגעים שנראים לגמרי שגרתיים: כשאת יוצאת לשעה לבד, כשאת נשארת בעבודה קצת יותר מהרגיל, כשאת נותנת לילד מסך כדי לנשום, או כשאת בוחרת לשכב ולנוח במקום לשחק איתו עוד משחק אחד.
יש גם אשמה שמגיעה דווקא ברגעים הטובים.
את נהנית מקפה לבד, או מהצחוק עם חברה, ופתאום עולה מחשבה שאת "אמורה" להיות עכשיו עם הילד.
זה לא אומר שעשית משהו לא נכון.
זה אומר שהאשמה לפעמים מגיעה מעצם זה שאת אמא, לא ממעשה ספציפי.
מה בעצם ההבדל בין אחריות לאשמה?
אחריות מסתכלת על ההתנהגות, לא על הזהות שלך.
המשפט שלה נשמע בערך כך: "עשיתי X, והייתי רוצה בפעם הבאה לנסות Y".
היא פונה קדימה, ומשאירה מקום לפעולה הבאה, גם אם קטנה.
אשמה מסתכלת על מי שאת, לא על מה שקרה.
המשפט שלה נשמע כך: "אני אמא לא מספיק טובה", בלי שום כיוון אחרי זה.
היא לא מציעה לאן לזוז משם, היא רק נשארת, ולפעמים נשארת זמן ארוך.
איך אפשר להבחין בין השתיים אצל עצמך?
אחת הדרכים הפשוטות להבדיל היא לשים לב למה שקורה אחרי המחשבה.
כשזו אחריות, לרוב מתלווה אליה כיוון: את כבר חושבת מה הייתה רוצה לנסות אחרת בפעם הבאה.
כשזו אשמה, יש בעיקר כובד, בלי שום המשך ברור.
אפשר גם לשים לב לניסוח עצמו.
"לא הייתי סבלנית הערב, אשמח לנסות לעצור רגע לפני" הוא משפט אחד.
"אני אמא נוראית" הוא משפט אחר לגמרי, גם אם שניהם עלו מאותו רגע בדיוק.
| אחריות | אשמה | |
|---|---|---|
| לאן זה מסתכל | קדימה, למה שאפשר לנסות | אחורה, למה שכבר קרה |
| מה זה אומר עליי | עשיתי משהו שלא אהבתי | אני לא מספיק טובה |
| מה זה מניע | פעולה קטנה ומוגדרת | לרוב כלום, רק תחושה כבדה |
| איך מרגישים אחרי | אי נוחות שעוברת בהדרגה | כובד שנשאר ולפעמים חוזר |
רוצים לשמוע עוד על השירות שלי?
בואי נדבר בוואטסאפכשההשוואה לאמא אחרת מעוררת את זה
לפעמים האשמה לא נולדת מתוך משהו שעשית, אלא מתוך השוואה.
אמא בקבוצת הוואטסאפ של הגן ששולחת תמונה מהטיול המשותף.
אמא שנראית רגועה בפארק בזמן שאת מרגישה שאת בקושי שורדת את השעה הקרובה.
קשה לדעת מה באמת קורה אצל מישהי אחרת, כי רואים רק רגע אחד מתוך היום שלה.
ההשוואה הזו כמעט תמיד מזינה אשמה ולא אחריות, כי אין בה שום דבר ממשי שאפשר לעשות איתו, רק תחושה שאת מפגרת מאחור.
מה עושים כשהאשמה כבר כאן?
לא תמיד אפשר להעביר מיד אשמה לאחריות, אבל אפשר להתחיל לשים לב להבדל.
כמה שאלות שיכולות לעזור לבדוק מול עצמך, כשהתחושה עולה:
- האם המחשבה הזו אומרת לי משהו על מה שעשיתי, או על מי שאני בתור אמא
- יש לי כיוון למשהו שהייתי רוצה לנסות, או שאני רק מרגישה רע בלי שום המשך
- הייתי אומרת משפט כזה לחברה שלי, אם היא הייתה מספרת לי על אותו רגע
- המחשבה הזו עוזרת לי להיות קצת יותר נוכחת בפעם הבאה, או רק גוררת אותי אחורה
בעבודה שלי אני עובדת לפעמים עם מודל שנקרא מ.ר.א.ה, שעוזר לעצור רגע ולשים לב למה שעולה בתוכך לפני שממשיכים הלאה.
גם זיהוי בדיעבד של מה שקרה, אחרי שהרגע כבר חלף, הוא כבר התחלה של משהו.
לא כל אשמה דורשת טיפול, אבל לא כל אשמה צריכה להישאר
לפעמים אשמה היא רק אור אדום קטן שמעיר אותך למשהו שחשוב לך, ואז היא עוברת לבד תוך זמן לא ארוך.
לפעמים היא נשארת, חוזרת שוב ושוב סביב אותם נושאים, ולא ממש משנה כמה פעמים ניסית להרגיע את עצמך או להסביר לעצמך שזה בסדר.
אם זה המצב אצלך, זה לא אומר שמשהו לא בסדר.
זה יכול להצביע על דפוס ישן, שלפעמים קשה לראות אותו לבד, כי מבפנים הוא פשוט נראה כמו "ככה אני".
אני לא מאמינה שהמטרה היא להיפטר מכל אשמה שמרגישים בהורות.
אני מאמינה שאפשר ללמוד להקשיב לה, ולהבין מתי היא אומרת לך משהו אמיתי ומתי היא רק מכבידה בלי שום תועלת.
אם את מרגישה שהאשמה חוזרת אצלך שוב ושוב, בלי קשר לסיטואציה הספציפית, מפת השורש האישית יכולה להיות דרך להתחיל להבין מאיפה הדפוס הזה מגיע אצלך.
את מוזמנת לבדוק את זה, או לכתוב לי בוואטסאפ ולשתף במה שאת חווה.
שאלות ותשובות
מה ההבדל בין רגשות אשם לאחריות הורית?
אחריות מתמקדת במה שקרה ובמה אפשר לנסות אחרת בפעם הבאה, ולכן יש לה כיוון קדימה. אשמה מתמקדת במי שאת כאמא, ולרוב נשארת כתחושה כבדה בלי המשך ברור.
האם רגשות אשם בהורות הם דבר תקין?
כן, אשמה מתעוררת אצל כמעט כל אמא בשלב כזה או אחר, ולא מעידה על כך שמשהו לא בסדר אצלך. השאלה היא יותר אם היא חולפת, או אם היא חוזרת שוב ושוב ומכבידה.
למה אני מרגישה אשמה גם כשלא עשיתי שום דבר רע?
אשמה יכולה להתעורר גם ללא מעשה ספציפי, למשל מתוך השוואה לאמהות אחרות או מציפייה פנימית להיות אמא מסוימת. זה לא תמיד קשור למה שקרה בפועל.
איך יודעים אם כדאי לפנות לליווי רגשי בנושא הזה?
אם תחושת האשמה חוזרת אצלך סביב אותם נושאים לאורך זמן, ולא ממש משתנה גם כשאת מנסה להרגיע את עצמך, זה יכול להיות סימן שיש שם דפוס ששווה להבין לעומק.
אני כאן בשבילכם, מוזמנים ליצור קשר.
בואי נדבר בוואטסאפרוצים לשתף את המאמר?לחצו כאן להצגת פוסט מוכן לפייסבוק
הילד מבקש שתשחקי איתו עוד חמש דקות. את אומרת "עוד רגע", כי יש עוד דבר אחד לסיים. הרגע נמתח לעשר דקות, ואז לעשרים. ואז מגיעה המחשבה, בלי שהזמנת אותה: "אני אף פעם לא ממש איתו". מה ההבדל בין רגשות אשם לאחריות הורית?
https://sivanshofir.bizagent.me/a/parenting-guilt-vs-responsibility
